בעקבות החיבור לקולנוע דוקומנטרי בעשור האחרון, ירון שין עבר מעיסוק ב״אריזה״ גרפית של תכנים קיימים ליצירת תוכן גרפי, ל״התעסקות בתוכן ותרומה אקטיבית ליצירה״.
בשנת 2012 ציינה קבוצת סלונה (קרן שפילשר, אדם שר, אוהד אלימלך, רנה רזניקוב רוזנטל, שרון ב.ה, יעל עומר, דדי ליפשיץ וירון שין) עשור לפעילותה בתערוכה, שהתקיימה ב״אורבן גלרי״ ששכנה אז ביפו. כשאוצרי הגלריה, גיא מורג צפלביץ׳ וסיגל קשקש, פנוי לשין – שפועל תחת השם jewboy – בבקשה שיעצב קטלוג לתערוכה, הוא לא גילה עניין. אבל, לאחר שיחה עם חברי הקבוצה הוחלט לעשות משהו אחר: ספר על הקבוצה.
לצורך כך גייס שין, כיום בן 52, את תום רזניקוב, אז בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה, המחלקה שהוא סיים ללמוד בה ב־1999 ושבראשה הוא עומד בשמונה השנים האחרונות. התוצאה הייתה ספר יוצא דופן בן 230 עמודים, שמחולק לשלושה חלקים.
בחלק הראשון מידע על חברי הקבוצה המוגש בדרך גרפית. החלק השני, עיקר הספר, כולל ״רמיקסים״ – כ־100 עבודות חדשות שיצרו רזניקוב ושין מעבודות שיצרו חברי הקבוצה לאורך השנים. החלק השלישי מציג את מכלול העבודות שהוצגו בתערוכה.
החלק השני של הספר, ה״רמיקסים״, היה יוצא דופן בין השאר בהיותו נטול אגו: כאן נלקחו עבודות של יוצרים שונים ונהפכו ליצירות אחרות נטולות קרדיט. ״חברי הקבוצה מסרו לנו המון חומרים ונתנו לנו אישור לעשות אתם מה שנרצה״, סיפר שין בראיון שקיימתי איתו לקראת פתיחת התערוכה וצאתו לאור של הספר.
״התחלנו לפרק את העבודות לגורמים, להוציא אותן מהקשרן, ויצרנו בנק של חומרי גלם שהפכו לאבני היסוד של היצירות החדשות. היצירות האלה לא שייכות לאחד האמנים ולא לנו, הן רמיקס של שלל כוחות, רעיונות וסגנונות. כל אחד מהאמנים יכול למצוא בהן את עצמו אבל לא יכול לקחת עליהן אחריות בלעדית. גם לא תום ואני".
